הסדרת נחלות במושבים

כיום המצב המשפטי הוא, שבעלי המשקים החקלאיים אינם מוגדרים כבעלים על פי חוק המקרקעין, והם נחשבים כברי רשות של ברי רשות להחזיק בנחלה.  בין האגודה השיתופית לרמ"י ו/או לסוכנות היהודית ישנם הסכמים (תלת צדדי או דו צדדי) מכוחם יש לאגודה זכויות להחזיק באדמות המושב, ובהתאם לסוג החוזה נגזרות זכויות החבר באגודה. זכויות אלו מוגבלות בהתאם לסוג ההסכם בו מצוי המושב. למשל, סוגיית הבן הממשיך או סוגיית ירושת משק חקלאי כשאין צוואה – הירושה על פי הדין איננה אפשרית כמו ירושת דירה בעיר הרשומה בטאבו. באם ההסכם הוא תלת צדדי, המשק עובר אוטומטית לבן הזוג שנותר בחיים ובאם ההסכם הוא דו צדדי, אזי יחול סעיף 114 לחוק הירושה הקובע כי המשק יימסר ליורש המסוגל לקיימו ולא בהכרח לבן הזוג הרשום. ניתן לקרוא על הורשת משק חקלאי בדרך של צוואה עם דגש על מיסוי בפרק צוואות.

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין, כי הזכות של בר רשות בקרקע, היא זכות אישית, והיא איננה חלק מעיזבונו, ולפיכך הוראות חוק הירושה אינן חלות במישרין על העברת המשק החקלאי, וכי בר רשות בקרקע רשאי להעביר את זכותו בה כפוף להסכם הרישיון, ואת תנאי ההעברה יש לבחון בכל מקרה לגופו.

משרדנו מתמחה בדינים ובהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ורמ"י הקשורים במשקים חקלאיים ובעיקר בכל הקשור להיוון נחלות, צוואות וירושות בנחלות, פיצול נחלות, סכסוכי חברים מול האגודה, זכויות התושבים בהרחבות וכדומה.